New Book: Flantsboim Gaber, The Golden Fantasy in the Poetry of Laor and Mishol (in Hebrew)

Flantsboim Gaber, Ruja. Longing for Kyoto: the “Golden Fantasy” in the Poetry of Yitzhak Laor and Agi Mishol. Tel Aviv: Resling, 2016 (in Hebrew).

 
book_875_big
 

גם כשאני בקיוטו, אני מתגעגע לקיוטו”, כך כתב המשורר היפני בָּשׁוֹ במאה ה-17 וניסח בצמצום פיוטי רב-עוצמה תובנה שהפסיכואנליזה ניסחה מאות שנים לאחר מכן. תובנה זו היא הבסיס לכתיבתו של ספר זה.

“פנטזיית הזהב”, מושג שטבע הפסיכואנליטיקאי סידני סמית, מבטאת את הכמיהה העמוקה של נושאיה לחזור לקיום בראשיתי-סימביוטי שבו כל צרכיהם הרגשיים והגופניים מסופקים במלואם – מצב המיוחס בדרך כלל לשלבי ההתפתחות המוקדמים ביותר של התינוק. פעמים רבות נתפסת הפנטזיה כמנגנון הגנה פסיכולוגי שמקורו בתכנים רגשיים מייסרים הקשורים לחרדות פרידה. סקירת הקשריה הספרותיים והתרבותיים מצביעה על כך שכמיהה זו נוכחת בתרבות המערבית מראשית ימיה ועד העידן הפוסטמודרני.

המחקר המוצג כאן מציע יישום של מושג “פנטזיית הזהב” על השירה העברית של שנות ה-80 וה-90, בעיקר על שירתם של יצחק לאור ואגי משעול. לאחר שהוא בוחן את הקשרים הקיימים בין דרכי הביטוי של הפנטזיה לבין זרמי העומק הפועלים בעידן הפוסטמודרני בכלל ובשירה הפוסטמודרנית בפרט, הוא מראה כיצד היא מופיעה כמוטיב מרכזי חוזר בפואטיקות של לאור ומשעול, לצד משוררים עבריים אחרים הפועלים במקביל להם. הספר מעמיק בבחינת התהליכים הנפשיים העומדים ביסוד פואטיקות אלה, ומצביע על האופן שבו מלמדים ביטוייה השונים על תבנית העומק העומדת בתשתיתן המשפיעה על עיצוב המבנה והתוכן שלהן. מחקר זה חושף את מגוון האמצעים התמטיים, המבניים, הפואטיים, והלשוניים – האובססיביים לעתים – שבהם חותרים השירים למימוש פואטי של “פנטזיית הזהב”.

ד”ר רוּזָ’ה פְלַנְצְבּוֹים גָבֵּר היא פסיכולוגית קלינית וחוקרת שירה באוריינטציה פסיכואנליטית.

 

 

 

New Article: Rosen, The Poetry of 1.5 and Second-Generation Israelis of Hungarian Origin

Rosen, Ilana. “The Poetry of 1.5 and Second-Generation Israelis of Hungarian Origin.” Hungarian Cultural Studies 8 (2015): 46-62.

ְְ 

URL: http://dx.doi.org/10.5195/ahea.2015.218

 

Abstract

This article continues my 2014 article in this journal, in which I presented a beginning of work on contemporary Israeli prose writers of Hungarian origin. My analysis of those works showed that they are governed by recurring concerns, or literary themes, such as: the memory or post-memory of the Holocaust; Hungarian-to-Hebrew language and translation peculiarities; preoccupation with the family’s past, including that of remote relatives; and fascination with home objects, dishes, and recipes representing the family’s Hungarian past. Following my work on those prose works, in this article I focus on the works and worlds of 1.5 and second-generation Hungarian-Israeli poets and explore, first, the presence of the concerns or themes governing this group’s prose works, and, second, issues of identity through the poets’ depictions of experiences such as persecution, displacement, emigration, and re-settlement in Israel. My present discussion of the 1.5 and second-generation Hungarian-Israeli poets is divided into four themes: the Holocaust as an epitome of catastrophe, the Holocaust as memory and post-memory, co-fusion of languages and cultures, and the eternal mental displacement of the poets’ parents.